לאחר הנחיתה בשדה התעופה של דלהי, נסעתי עם אשתי אל המיין בזאר במטרה לנוח לפני ההגעה לפסטיבל המנגו. הנחיתה הרכה בשדה התעופה לא הכינה אותנו לפקק המייגע והמפויח, אך לפחות אני, כחובב רכבים ישנים התנחמתי בעובדה כי נסענו במונית הודית ישנה באווירה נוסטלגית מה.
איזור המיין בזאר, פופולארי בקרב תרמילאים, אך בעיני רבים מתושבי דלהי, נחשב כמוקצה מחמת מיאוס. איזור זה מאופיין בריח דומיננטי הנישא באוויר, ריח המשלב תבלינים עם אוויר דחוס ולח. הרחוב הראשי מכיל בצפיפות רבה, חנויות שונות וגסט – האוסים.
רחוב זה נמצא בתנועה מתמדת של מקומיים ותיירים. התנועה ברחוב רבה וכוללת מגוון כלי רכב החל באופניים וכלה במוניות בגדלים שונים היוצרים עומס גזי מחניק.
בין הנעים ברחוב, ניתן למצוא את הרוכלים המציעים מרכולתם בעגלות עמוסות פרי ומשוועים לקונים.
מתחם הפסטיבל
מתחם הפסטיבל נחלק לשניים וכלל דוכנים לממכר מנגו טרי וכבוש בצורות שונות, תבלינים ודוכני מזון ומשקה. באזור השני התקיים הפסטיבל באולם גדול וממוזג.
צ'ולה-פטורה (chole-pature)
עם הגעתנו למקום פתחנו בארוחה קלה שכללה אורז ומנה הודית בשם צ'ולה-פטורה. הרכב מנה זו כלל צ'ולה – תבשיל גרגירי חומוס בטעם מדהים וחריף, מתובל בזרעי כוסברה, ג'ינג'ר ועוד. לצד החומוס הוגשה פטורה – מעין פיתה דקה ומטוגנת [דומה ל"סופגניה" התימנית הנקראת זלביה (zalabiye)].
האולם הממוזג
בדלת הכניסה לאולם עמדו שני שומרים הודים גברתנים, בעלי שפם עבות, מקורזל ומדוגם, ובחנו את אורחי הפסטיבל בזמן שזרמו פנימה.
הכניסה אל האולם הייתה מהממת לא פחות מדמותם של השומרים, לאור העובדה שהאולם היה ממוזג כהלכה ומרענן ביותר, בהשוואה לחום וללחות הגבוהה בחוץ.
מלך הפירות
לדברי מארגני הפסטיבל, הוצגו למעלה מ – 500 זנים של מנגו. מיותר לציין כי ריחות המנגו, צבעם וצורתם המגוונים, העמידו במבחן את סבלנותי הקולינארית. כחובב מנגו מושבע ונוכח המגוון העצום של זני המנגו הסכמתי שוב לעובדה, כי אכן המנגו הוא מלך הפירות.
אנשי המכון
לשמחתי הרבה פגשתי בפסטיבל את אנשי המכון ההודי למחקר חקלאי, ד"ר סאנג'י קומר וד"ר רום סינגי שסיפרו לי על ההכלאות השונות בין זני המנגו, ההבדלים בגודלם, מרקמם ועל ההיסטוריה הקשורה לפיתוח והפצת המנגו לארצות המערב.
מקור המנגו
מקור המנגו בהודו ולדברי ד"ר רום סינגי, מצויים בהודו למעלה מ – 1000 זני מנגו.
חמוץ מתוק
גם ממשרד החקלאות של ממשלת הודו, דליתי ידע רב, הודות למר ניג'הר שהגיע לפסטיבל כנציג המשרד במטרה להסביר ולקדם מוצרים תעשייתיים המבוססים על מנגו.
לדבריו, המנגו מזן רמקלה (ramkela) הוא הנפוץ ביותר בתעשיית המזון ההודית. השימוש בזן זה נעשה בעודו בוסר וטעמו חמוץ.
מזן הרמקלה מכינים מגוון מוצרים כגון מנגו כבוש, מחית, ריבה , אבקה לתיבול, רכז המיועד להכנת משקה ועוד.
תחרות אכילת מנגו
המופע האומנותי של הפסטיבל היה מפתיע. כ – 10 בנות חדורות מוטיבציה, התמודדו באכילת מנגו עבור פרס כספי לא מבוטל (3000 רופי!). המטרה הייתה לאכול מנגו בזמן הקצר ביותר. הבנות אכלו במהירות עצומה את המנגו בכל דרך אפשרית כשברקע הדהדה מוזיקה מרעישה שהלהיבה את קהל המעודדים.
אבא שמעון
תמונת המנגו הראשונה החקוקה בזכרוני, מראה את אבי שמעון ז"ל לאחר שחזר מקניות בשוק ובידיו ארגז קרטון עמוס בפירות מנגו קטנים שצבעם עז בטעם מתוק וארומתי שאין כדוגמתו. לאחר שנים התברר לי כי היה זה מנגו מזן מאיה.
בביתנו נהגנו מאז ומתמיד לאכול את הירקות והפירות על קליפתם ועוד הגדיל אבי ואכל אף את פירות המנגו הקטנים על קליפתם הדקה. לשמחתי "ירשתי" מנהג זה ממנו.
מנגו כמזון פונקציונלי
מנגו ובפרט אלו העשירים בצבעים עזים כדוגמת זן המאיה, מכילים ריכוז גבוה של נוגדי חמצון.
ריכוז נוגדי החמצון הגבוה ביותר נמצא בקליפת הפרי, עובדה הנותנת תוקף מדעי ל"ירושת" אבי.
