אבטיח (citrullus lanatus)
בעונה החמה, האבטיח הוא פרי מבטיח להרוויית הצימאון. אבטיח (Watermelon) שייך למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae) ובנוסף לתכולת הנוזלים, מכיל צבענים (פיגמנטים) מקבוצת הקארוטנואידים.
באבטיח (Watermelon) נמצא בעיקר ליקופן (Lycopene) המקנה לו את צבעו האדום האופייני. בנוסף לליקופן, מכיל האבטיח ריכוזים נמוכים של קרוטנואידים נוספים הכוללים בטא קארוטן (beta carotene), בטא קריפטוקסאנתין (beta cryptoxanthin), לוטאין (lutein) וזיאקסאנתין (zeaxanthin).
פיגמנטים (צבענים) אלו שמקורם בקארוטנואידים, משמשים כנוגדי חמצון ומסייעים בהפחתת הנזק החימצוני של רדיקלים חופשיים.
אבטיח - ויאגרה טבעית?
לאחרונה נפוצה השמועה כי אבטיח יכול לשמש כתחליף לויאגרה. על פניו נראה כי מדובר במזון פונקציונלי טבעי הנותן מענה לאחד הנושאים המבוקשים ביותר בקרב גברים בכל רחבי העולם ובכל הזמנים: זיקפה ותפקוד מיני. האם יש אמת בדבר?
מפיצי השמועה מסתמכים על כך שמחומצת האמינו ארגינין נוצרת תחמוצת חנקן (nitric oxide) המשחקת תפקיד חשוב בתפקוד הלב וכלי הדם, לרבות הרחבת כלי הדם בפין, החיונית לזקפה.
בחודש מרץ 2007 פורסם בכתב העת "תזונה" (Nutrition), מאמר שבחן את הקשר בין צריכת מיץ אבטיח לבין עלייה ברמות ארגינין בדם. אבטיח עשיר בחומצת אמינו סיטרולין (citrulline), ההופכת בגוף לחומצת אמינו אחרת ארגינין (arginine). חומצת האמינו ארגינין משמשת לייצור תחמוצת חנקן (nitric oxide) המשחקת תפקיד חשוב בתפקוד הלב וכלי הדם.
קבוצת מחקר אחת צרכה 780 גרם מיץ אבטיח ליום (כמות זו מספקת 1 גרם ציטרולין ליום), השניה צרכה 1560 גרם מיץ אבטיח ליום (כמות זו מספקת 2 גרם ציטרולין ליום) וקבוצת הביקורת לא צרכה מיץ אבטיח כלל.
כעבור שלושה שבועות של צריכת המיץ, עלתה רמת הארגינין ב – 12% בקרב הקבוצה שצרכה 780 גרם מיץ אבטיח ליום וב – 22% בקרב הקבוצה שצרכה 1560 גרם מיץ אבטיח ליום.
עורכי המחקר הסיקו כי העליה בריכוז הארגינין כתגובה לצריכת מיץ אבטיח, מעידה כי ציטרולין מצמח זה הופך ביעילות לארגינין. תוצאות אלו מראות שריכוז ארגינין בדם יכול לעלות בעקבות צריכת ציטרולין מאבטיח.
כפי שניתן לראות, המחקר לא בדק את השפעת האבטיח על זיקפה ותפקוד מיני, אלא רק את ההשפעה על רמות ארגינין לאחר צריכת אבטיח. אם כן, בשלב זה ההבטחות הן בגדר ספקולציות.
אבטיח סוכרת והסינדרום המטבולי
במחקר על מודל של חולדות עם סוכרת שאינה תלויית אינסולין, שפורסם בדצמבר 2007 בכתב העת לתזונה (The Journal of Nutrition), קיבלו 5 קבוצות בנות 6 חולדות כל אחת, הרכב נוזלים שונה: הקבוצה הראשונה צרכה מים בלבד, השניה צרכה מים בריכוז 0.2% ארגינין, השלישית צרכה מים בריכוז 63% מיץ אבטיח, הרביעית צרכה מים בריכוז 0.01% ליקופן והחמישית צרכה מים בריכוז 0.05% פקטין הדרים.
כעבור ארבעה שבועות, חלה עליה בריכוז ארגינין בדמן של החולדות שצרכו מים עם מיץ אבטיח או ארגינין. בנוסף לכך, בקבוצות אלו נראתה ירידה בצבירת שומן, ברמות גלוקוז, חומצות שומן חופשיות והומוציסטאין. בקבוצות שצרכו מים עם ליקופן או פקטין הדרים, לא נצפו שינויים במשתנים השונים, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
לדברי עורכי המחקר, תוצאות אלו מציגות את האבטיח כמזון פונקציונלי להעלאת הזמינות הביולוגית של ארגינין, הפחתת גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, שיפור שליטה על סוכר ושיפור תפקוד לקוי של כלי הדם בחיות שמנות עם סוכרת סוג-2.
חשוב לציין כי אבטיח מכיל ריכוז גבוה של סוכר וכי צריכתו בקרב חולי סוכרת צריכה להיות מוגבלת. אין להסיק ממחקר זה כי אבטיח יכול לשמש לטיפול בסוכרת.
אבטיח כמזון פונקציונלי ברפואה ההודית
ברפואה ההודית, מיץ אבטיח משמש לקירור ולהגברת מתן שתן, והזרעים (גרעיני אבטיח) משמשים לטיפול בתולעי מעיים.