שסק הוא פרי אקזוטי ובריא המכיל מגוון רכיבים נוגדי חמצון ונוגדי דלקת התורמים לבריאות.
הוא מקובל בעיקר כפרי עסיסי וטעים למאכל, אך השימוש המסורתי בו נרחב מאוד, כדוגמת הרפואה הסינית.
ברפואה העממית הסינית, נעשה שימוש במיצוי עלי שסק לטיפול במצבי בריאות שונים כגון שיעול, ליחה וברונכיטיס כרונית.
במאמר שפורסם בכתב העת המדעי Preventive Nutrition and Food Science מציינים החוקרים כי מיץ המופק משסק מציג פוטנציאל בריאותי משמעותי.
שסק שייך למשפחת הוורדניים (Rosaceae) ולמשפחה זו משתייכים גם פירות כגון תות שדה, תפוח, אגס, שקד, אפרסק, חבוש, שזיף, משמש, פטל, דובדבן וגודגדן.
לפירות ממשפחה רחבה זו יש ערכים תזונתיים ומרכיבים משותפים כגון פוליפנולים.
ערכים תזונתיים
הערך התזונתי בטבלה מיוחס ל – 100 גרם מיץ שסק טרי.
| רכיבים | ערכים תזונתיים |
| ערך אנרגטי (קלוריות) | 43.12 קק"ל |
| כלל הסוכרים | 10.22 גרם |
| פרוקטוז | 4.01 גרם |
| גלוקוז | 2.52 גרם |
| סוכרוז | 1.49 גרם |
| שומן | 0.08 גרם |
| חלבון | 0.41 גרם |
| סיבים | 0.12 גרם |
| ויטמין C | 10.52 מ"ג |
| אשלגן | 261.58 מ"ג |
| נתרן | 36.20 מ"ג |
| זרחן | 23.66 מ"ג |
| סידן | 17.62 מ"ג |
| מגנזיום | 18.02 מ"ג |
| ברזל | 3.99 מ"ג |
יתרונות בריאותיים של הפרי ומיץ מהפרי
- נוגד חמצון
- נוגד דלקת
- נוגד יתר שומני דם וכולסטרול
- נוגד כבד שומני
הערות על היתרונות
- הפעילות נוגדת כבד שומני ונוגדת יתר שומני דם וכולסטרול, נצפתה במחקר על עכברים שניזונו מדיאטה עתירת שומן וסוכרוז, וקיבלו מיץ שסק טרי, לעומת עכברים בדיאטה זהה שלא קיבלו את המיץ
- חשוב לנו לציין כי מבחינה בריאותית, אם אוכלים פירות, ההמלצה שלנו היא לאכול פירות בשלמותם ולא לשתות מיץ המופק מהם. המלצה זו היא עקרונית ככלל ובפרט במצבי יתר שומני דם וכבד שומני
מקור השסק
מוצאו של השסק בדרום מזרח סין, אך שמו המדעי הוא שסק יפני. מקור שמו נובע כנראה מהעובדה שתפוצתו עלתה באופן משמעותי ביפן לאחר שהגיע לשם מסין. ברפואת הצמחים הסינית משתמשים גם בעלי השסק, בין היתר לטיפול נגד ליחה.
שמות של שסק
| שם בוטני | Eriobotrya japonica |
| שם באנגלית | Loquat |
| שם בערבית | אסקדיניה |
| שם ברוסית | מושמולה |
ליקוט או קטיף שסק בעיר באווירה כפרית
כבר כילד הצגתי תכונות ליקוט אבולוציוניות למראה פירות השסק התלויים בעץ, דמויי שקים קטנים עתירי טעם, ארומה ועסיס רב. המחשבה על האתגר שבקטיפתם ועל זלילתם גרמה להנאה רבה עוד בטרם באו אל פי.
כילד שגדל בעיר, קטיף פירות כגון שסק שצמחו באזורים שונים בעיר היו סוג של הרפתקה כפרית. השלב הראשון בהרפתקה היה איתור העצים בהם מצויים הפירות הגדולים והכתומים ביותר ולאחר מכן השמיים היו הגבול. השלב הבא היה טיפוס על העץ תוך כדי תמרון ומציאת הנתיב המהיר והבטוח ביותר לפירות הטובים ביותר.
שלב האכילה האחרון והמהנה ביותר היה הפרס על המאמצים. במרבית המקרים, עסיס השסק נטף מזוויות הפה שלי עקב חוסר התאמה בין קצב הבליעה לבין קצב הלעיסה וכמות הפרי המצויה בחלל הפה.
לאכול שסק עם הקליפה
בשונה מחברי לקטיף שדאגו לקלוף את השסק בטרם אכילתו, נהגתי לאכול את השסק על קליפתו. אכילת הפרי על קליפתו הייתה מנהג קבוע בביתנו מתוך הערכה רבה לאיכויות הבריאותיות המיוחסות לקליפה וכנראה גם מתוך נוהג תרבותי-מסורתי, כל זאת ללא ידע או הבנה מדעית.
בתרבויות מסורתיות שונות, מחסור במזון הוא אחד ההסברים לאכילת קליפת הפירות והירקות. בתקופות ובאזורים שונים בהם מצאי המזון אינו רב, נהוג לנצל באופן מקסימלי את המזון הקיים.
כיום אנו יודעים כי בקליפות של פירות וירקות מצויים ריכוזים גבוהים של ויטמינים, מינרלים ופיטוכימיקלים.
אז נצלו את עונת השסק, בין אם עץ שסק מצוי בגינתכם ובין אם תמצאו את השסק בשווקים. שטפו היטב את הפרי ואכלו אותו על קליפתו לצורך מיצוי מיטבי של רכיביו והשפעותיו הבריאותיות.