רשאד הוא השם המקובל בפי יוצאי תימן לצמח שחליים תרבותיים והוא ירק בריא. עיקר השימוש בקרב יוצאי תימן הוא בירק (עלים וגבעולים). הצמח נאכל במרבית המקרים לצד מרק, לחם ובתוספת חילבה. לרוב הוא נאכל יחד עם רוקט, כך לפחות זה היה בבית ילדותו של יוסי.
רשד שייך למשפחת המצליבים וטעמו חריף בדומה לבני משפחה אחרים שלו כדוגמת חרדל.
ירק זה ניתן להשיג בשווקים, לצד ירקות עליים נוספים כגון פטרוזיליה, כוסברה ושמיר.
שימוש מסורתי בירק ובזרעי רשאד
בארצות ערב כדוגמת ערב הסעודית וסודן, משמשים הזרעים וירק הרשאד לריפוי שברים בעצמות. כמו כן, שימשו הזרעים באופן מסורתי כנוגדי אסטמה, נוגדי צפדינה, מפחיתי חום, משתנים, מעודדי ייצור חלב וממריצים.
רשד עם רוקט
במטבח התימני נהוג לאכול רשד עם רוקט לצד הארוחות. כך לפחות זה היה מקובל במשפחה המורחבת של יוסי בתקופת הילדות שלו. הם צמד ירק שמשתלב יחד גם מבחינת הטעמים וגם מבחינה בריאותית.
יתרונות והשפעות בריאותיות
ממצאים מחקריים מראים כי עלים של רשאד נוגדי צפדינה*, משתנים וממריצים. כמו כן, נמצא כי תמצית נוזלית של הצמח הציגה הפחתה משמעותית בלחץ הדם, בחולדות.
*צפדינה: מחלת חסר הנגרמת עקב מחסור בויטמין C
הרכב חומצות שומן של זרעי רשאד
זרעי רשאד מכילים 18% – 24% שומן ומכילים בעיקר חומצה אולאית (30.6%%) השייכת לקבוצת אומגה 9 וחומצה אלפא-לינולנית (29.3%) השייכת לקבוצת אומגה 3.