החלטנו לעשות את המסעון לטריונד (Triund) ולמחרת בבוקר יצאנו ממקלוד גאנג’ (McLeod Ganj) בדרך המתפתלת, עמוסת הצמחייה ומרובת עצי המחט לכיוון דרמקוט.
מצוידים כהלכה בהתאם לתקופת המונסונים, סחבנו באמתחתנו מעילי גשם ומטריות, וכמובן מזון שקנינו מהשוק המקומי. מזון זה כלל מטוב ירקות ופירות האזור, קופסת גדולה של דג טונה ולחם מקומי עבה ובשרני.
לשמחתנו הרבה מזג האוויר בא לקראתנו והציג שמש רכה ומלטפת שהנעימה את ההליכה.
הנוף של שר הטבעות
מזג האוויר המתחשב היה רק הפתיח להמשך הדרך. בקצה הדרך המתפתלת נגלו לעיננו הבתים הראשונים של דרמקוט (Dharamkot) וככל שהתקרבנו רוו עיננו יותר נחת. היה זה אחד המקומות המרהיבים ביותר שראינו. המקום נראה כאילו נלקח מהסרט שר הטבעות והיה נדמה שעוד רגע נראה את ההוביטים.
הבתים בדרמקוט בנויים על מדרונות ונראה כי הם עוסקים בעיקר בגידול פרות, עיזים ותירס.
הצבע הירוק שולט וצומח בינות לסלעים ומחדד את אווירת הטבע המרגיעה.
המפגש עם העז השחורה
בינות לבתים ולחצרות בדרמקוט, התנהל לו באיטיות הודית אופיינית, רועה קשיש מלווה בקבוצת עיזים. בראש הקבוצה התנהלה לה עז שחורה ומחודדת קרניים שמשכה את תשומת ליבי. בתמימותי ניגשתי אל העז במטרה לנהל שיחת חולין על דה ועל הא ואילו העז קיבלה את פני, או יותר נכון את חלקה הפנימי של ברכי בנגיחה שהשאירה את חותמה האדום. המשכתי בדרכי, צולע ודואב אך מלא שמחה שלא יצאתי בנזק גדול יותר.
