הענב מהווה דוגמה מייצגת למזון פונקציונלי ובפרט בצורת אכילה מסוימת. כיום מצויים בשווקים, בעיקר ענבים ללא זרעים, אך עדיין ניתן למצוא ענבים על זרעיהם.
גם בתקופה בה היו מצויים רק ענבים עם זרעים, נהגה רוב האוכלוסייה לאכול את הציפה וקליפת הפרי ולפלוט את זרעי הענבים. בנוסף לכך יש כאלו שגם היום פולטים אף את קליפות הענבים.
חשוב לציין כי קליפת הענב וזרעיו מכילים ריכוז גבוה מאוד של נוגדי חמצון בהשוואה לציפת הענב ולכן אכילת הציפה בלבד מפחיתה משמעותית את ההשפעה הבריאותית של הענב.
אכילת הענב על קליפתו ועל זרעיו הופכת אותו למזון פונקציונלי ועתיר בהשפעות מקדמות בריאות.
אפשר לראות את הענב ככמוסה טבעית ושלמה המשלבת טעם מתוק ומענג לצד פוטנציאל בריאותי המתקבל באכילת כל חלקי הענב.
השימוש העיקרי בגפן הוא בפריה - הענב ובמוצריו, הן כפרי מאכל והן כמקור להכנת משקאות כמו מיץ ענבים (תירוש) ויין.
שימוש נוסף נעשה בעלי גפן המשמשים מעטפת להכנת ממולאים.
אלו החיים בכפר ובעלי שטח אדמה עליה גדלות גפנים, נוהגים להכין את הממולאים מעלי גפן טריים. טעמם של אלו הטריים, עולה על הממולאים הנעשים מעלי גפן משומרים.
אם כן, למה לא לגדל גפן גם בעיר?
הגפן קלה יחסית לגידול וגם אם אין שטח אדמה, אפשר לגדל בעציץ גדול במרפסת או בגג.
פשוט לצאת מהחשיבה כי גידול גפן מיועד להניב ענבים בלבד. גידול צמח אחד של גפן, לא בהכרח יספק כמות נאותה של ענבים. עם זאת, כמות העלים וצמיחתם המתמדת במהלך העונה, יספקו עלים טריים לשימוש עונתי. בד בבד, אפשר לקטוף עלים במהלך העונה ולשמר במקפיא מלאי שישמש גם לאחר תום העונה.
חלקי הגפן השונים (ענבים, קליפות ענבים, זרעי ענבים ועלים), מכילים ריכוז גבוה של פיטוכימיקלים, לרבות רסברטרול (רזברטרול) המהווה אחד הפיטוכימיקלים הנחקרים ביותר בשנים האחרונות בתחום 'אריכות ימים בריאה'.
ברפואה ההודית מייחסים לענבים תכונות קירור, ריכוך, שיתון, שיפור יציאות ופעילות הקיבה וחיזוק כללי.
בין השימושים המקובלים ברפואה הודית ניתן למנות ברונכיטיס כרונית, הפרעות עיכול, הפרעות במתן שתן, דימום, מחלות לב, גאוט ועוד.
מיץ ענבים טרי נחשב כיעיל מאוד בטיפול בהתקררות, חום וצהבת.
הצימוקים נחשבים מקררים, מרככים, משפרי יציאות ופעילות תקינה של הקיבה, ומכייחים.
הצימוקים משמשים לטיפול בשיעול, ליחה, עצירות, צרידות, צמא, צהבת ועוד.
עלי הגפן הם נוגדי שלשול הודות לנוכחות טאנינים.
טאנינים הם רכיבים הגורמים לכיווץ וטונוס רקמות במגע ישיר. הם מקנים את תחושת העפיצות האופיינית לפירות בוסר, לרבות תחושת העפיצות המורגשת בשתיית יין אדום יבש.
רכיבים פעילים כגון אנצוציאנינים ורסברטרול המצויים בתמציות ענבים (זרעים, קליפות ענב ומיץ ענבים) הציגו את ההשפעות הבאות:
פעילות נוגדת חמצון חזקה
הפחתת חמצון LDL כולסטרול ("כולסטרול רע")
דילול דם דרך השפעה על טסיות דם
הגנה על תפקוד הלב וכלי הדם
פעילות נוגדת טרשת עורקים
פעילות נוגדת הפרעות בקצב הלב
הרפיית כלי דם
צריכת ענבים, תמציות ענבים ומוצרי ענבים אחרים כגון יין אדום, עשויים לסייע במניעת התפתחות מחלות כרוניות ניווניות כגון מחלות לב וכלי דם.
תמצית זרעי ענבים וסוכרת סוג 2
במחקר כפול סמיות, מבוקר ומוצלב, קיבלו חולי סוכרת סוג 2, תמצית זרעי ענבים (600 מ"ג ליום) במשך 4 שבועות.
תוצאות המחקר הראו כי בקרב קבוצת המחקר חלה הטבה במדדים הבאים: פרוקטוזאמין, hsCRP, כולסטרול כללי ועוד.
שינויים במדדים אלו בקרב חולי סוכרת, עשויים להפחית סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב אוכלוסיה זו הנמצאת בסיכון גבוה לתחלואה זו.
תמצית זרעי ענבים וכבד שומני
מטופלים עם כבד שומני (לא אלכוהולי), קיבלו תמצית זרעי ענבים במשך 3 חודשים. תוצאות המחקר הראו שיפור בדרגת הכבד השומני, לרבות שיפור בתפקודי הכבד שנראו בהפחתה משמעותית ברמות אלאנין אמינוטראנספראז (alanine aminotransferase).
מיץ ענבים והליקובקטר פילורי
מיץ ענבים אדומים עתיר פוליפנולים, עיכב התחלקות החיידק הליקובקטר פילורי. השפעה זו לא נראתה במיץ ענבים לבנים המכילים מעט פוליפנולים.
ענבים לעומת צימוקים ונוגדי חמצון
ריכוז נוגדי החמצון בצימוקים נמוך בהרבה בהשוואה לענבים.
עובדה זו מעידה אולי על איבוד של נוגדי חמצון במהלך הייבוש, או שזני הענבים שמהם מכינים צימוקים, מכילים ריכוז נמוך של נוגדי חמצון.
בטעינה...
