הענב מהווה דוגמה מייצגת למזון פונקציונלי ובפרט בצורת אכילה מסוימת. כיום מצויים בשווקים, בעיקר ענבים ללא זרעים, אך עדיין ניתן למצוא ענבים על זרעיהם.
גם בתקופה בה היו מצויים רק ענבים עם זרעים, נהגה רוב האוכלוסייה לאכול את הציפה וקליפת הפרי ולפלוט את זרעי הענבים. בנוסף לכך יש כאלו שגם היום פולטים אף את קליפות הענבים.
חשוב לציין כי קליפת הענב וזרעיו מכילים ריכוז גבוה מאוד של נוגדי חמצון בהשוואה לציפת הענב ולכן אכילת הציפה בלבד מפחיתה משמעותית את ההשפעה הבריאותית של הענב.
אכילת הענב על קליפתו ועל זרעיו הופכת אותו למזון פונקציונלי ועתיר בהשפעות מקדמות בריאות.
אפשר לראות את הענב ככמוסה טבעית ושלמה המשלבת טעם מתוק ומענג לצד פוטנציאל בריאותי המתקבל באכילת כל חלקי הענב.
השימוש העיקרי בגפן הוא בפריה - הענב ובמוצריו, הן כפרי מאכל והן כמקור להכנת משקאות כמו מיץ ענבים (תירוש) ויין.
שימוש נוסף נעשה בעלי גפן המשמשים מעטפת להכנת ממולאים.
אלו החיים בכפר ובעלי שטח אדמה עליה גדלות גפנים, נוהגים להכין את הממולאים מעלי גפן טריים. טעמם של אלו הטריים, עולה על הממולאים הנעשים מעלי גפן משומרים.
אם כן, למה לא לגדל גפן גם בעיר?
הגפן קלה יחסית לגידול וגם אם אין שטח אדמה, אפשר לגדל בעציץ גדול במרפסת או בגג.
פשוט לצאת מהחשיבה כי גידול גפן מיועד להניב ענבים בלבד. גידול צמח אחד של גפן, לא בהכרח יספק כמות נאותה של ענבים. עם זאת, כמות העלים וצמיחתם המתמדת במהלך העונה, יספקו עלים טריים לשימוש עונתי. בד בבד, אפשר לקטוף עלים במהלך העונה ולשמר במקפיא מלאי שישמש גם לאחר תום העונה.
חלקי הגפן השונים (ענבים, קליפות ענבים, זרעי ענבים ועלים), מכילים ריכוז גבוה של פיטוכימיקלים, לרבות רסברטרול (רזברטרול) המהווה אחד הפיטוכימיקלים הנחקרים ביותר בשנים האחרונות בתחום 'אריכות ימים בריאה'.
בטעינה...
